גדלתי ברחוב הכי ארוך בחולון, רחוב ההסתדרות, נולדתי ב-11 באוקטובר 1968, בן מזל מאזנים, שנה וחצי אחרי מלחמת ששת הימים ובתקופת שיא האופוריה של החברה הישראלית. קראו לי דוד, על שם הסבא מצד אמי, דוד לוי, בנם הצעיר של הסופרת רות לוי רוסו ומאיר לוי, איש תעשיה שהקים וניהל חברה לפרזול אלומיניום (שקיימת ופועלת עד היום). אני בן זקונים, ילד שלישי אחרי אחותי הבכורה טליה ואחי מוז.
כל משפחתי ירושלמית. הוריי, אחי ואחותי, סבא וסבתא. עולים מיוגוסלביה ששורשיהם מיוון ובולגריה מצד אחד, וצאצאי עולים מסלוניקי ובולגריה מצד שני. כולם נולדו וגדלו בעיר המורכבת, המוקפת חומות, ששכונותיה קסומות ומסתוריות, העיר המסוכסכת והמכשפת הזאת, שמאוד קרובה ללבי עד היום. בילדותי ביליתי בה הרבה באירועים משפחתיים. שיחקתי בגינה בשכונת אהל משה, רצתי ברחובות אגריפס ובצלאל המשתפלים למטה, לצד הבתים הנמוכים מהמאה ה-19, בין שכונת נחלאות לריחות והצבעים של שוק מחנה יהודה.
הייתי ילד מופנם וביישן. לא הסתדרתי עם שיעורי ספורט. כדורגל לא היה בשבילי וגם ענפים אחרים לא דיברו אלי. למדתי ב"דינור" ו"ישעיהו" ביסודי. את ימי התיכון העברתי במיטרני חדש. אחר הצהריים היינו מבלים במרכז המסחרי של נאות רחל, משחקים בחזית אולמי "ארגמן", עולים ויורדים במדרגות הנעות במתחם הקניות.
כילד בבית שמעתי כוורת וקצת ביטלס, קצת מאוחר יותר אלבומי הפופ העברי קסמו לי. שני האלבומים של להקת גזוז מ-1979, "מוזיקה" של צביקה פיק. גלי עטרי וחלב ודבש.
גיטרות וחלומות
בגיל 13 נדלק האור במיתרים. קיבלתי גיטרה אקוסטית מידיד של אחותי, והמוזיקה נתנה לי משמעות חדשה לגיל הנעורים. התחלתי ללמוד נגינה אצל מורה שהתגורר מול קולנוע "ארמון" ברחוב שנקר. הוא לימד אותי תווים וכמה שירי חנוכה, אבל לי אצה הדרך וחודש וחצי אחר כך כבר הקמתי להקה לה קראנו "סיוט". איש מאיתנו לא באמת ידע לנגן וביחד למדנו איך עושים את זה. אחרי שנתיים הופענו במסיבות פורים בבתי ספר בחולון, זה תמיד מזכיר לי כמה רחוק יכולים להגיע חלומות של ילדים.
תחילת שנות ה-80 וברדיו החלו לשדר שירים של תיסלם, בנזין והקליק. רוקנרול הפך למשהו אופנתי. ניגנתי, כתבתי לחנים, עיבודים והפקה היו בשבילי חלק אינטגרלי מהמוזיקה. הייתי שם תקליטים על הפטיפון ומנגן עם השירים של ג'נסיס, מריליון, פינק פלוייד תיסלם ועוד.
באמצע שנות ה-80 הקמנו להקת פרוגרסיב בשם "מדיום", ביחד עם ארן אמיר כסולן, אמיר צורף כגיטריסט וגל חנניה בתופים. מאוחר יותר הפכנו ללהקת ניו וייב עכשווית, איסר טננבאום הצטרף על התופים והחלטנו להוסיף זמר, תלינו מודעות על העצים בדיזנגוף שם היה כתוב "להקה מחפשת סולן״. מיקי הירשמן ( מיקיאגי ) מפתח תקווה היה היחיד שהתקשר. הוא בא לחזרה הראשונה, הפגין קול אופראי מרשים ושלל מחוות נפלאות של דיווה שמעולם לא ראינו כמותן, וככה, הושלמה נוער שוליים שבהתחלה נקראה juvenile delinquency – בעקבות אנסין מתוך ספר שלמדנו לבגרות באנגלית.
ימי הנוער
בערך לקראת גיל 17 רצינו לקדם את הלהקה והחלטנו להקליט סינגל לרדיו בהשראת משינה שמאוד הצליחו עם ״אופטיקאי מדופלם״ השיר הראשון שלהם שנשלח לרדיו. פתחתי דפי זהב בקטגוריית "אולפני הקלטה" והכנתי רשימת אולפנים בהם תכננתי לבקר. נסעתי באוטובוס לתל אביב ועברתי בכמה אולפנים, בניהם היו גם אולפני די בי. שם זכרתי שהוקלטו האלבומים של משינה ושרון ליפשיץ שאהבתי מאוד.
אל דיבי הגעתי בסוף הסיבוב. האולפנים שכנו אז בשדרות חן במרתף והבעלים רונן בן-טל הסתכל עלי ואמר: "פה לא מקליטים בלי מפיק מוזיקלי". ואני לא ידעתי מה זה מפיק מוזיקלי. מה הוא עושה ובשביל מה צריך אותו.
לפעמים צריך גם מזל. ממש באותו שבוע, אורלי יניב השמיעה בגלי צהל הקלטה מהופעה שלנו בפינגיוון. רונן שמע את זה ומסתבר שאהב , שכבר הייתי בדלת המשרד של די בי בדרך החוצה רונן שאל לשם הלהקה ומיד ביקש ממני לחזור למשרד, אני אהיה המפיק המוזיקלי שלכם הוא אמר. כך החל המסע. רונן השמיע ליאיר ניצני מתיסלם, שאז היה מנכ"ל הד ארצי, הוא החתים אותנו על חוזה הקלטות. נוער שוליים פעלה כשבע שנים והוציאה שלושה אלבומים.
העבודה באלבום הראשון נעשתה בערך ככה: מישהו הביא סדרת אקורדים עליהם הלבשנו מנגינה ואח״כ מילים. את האלבום הפיק מוזיקלית רונן בן-טל והוא כלל בעיקר חומרים שביצענו במועדון פינגווין שנכתבו באנגלית. יעקב גלעד, ששודך אלינו מחברת הד ארצי, הפך ביחד עם מיקיאגי את הטקסטים מאנגלית לעברית. אלבום הבכורה של נוער שוליים יצא בזמן השירות הצבאי כשהייתי בערך בן 19.
סיימתי את התיכון והתגייסתי לצה"ל. שובצתי לתזמורת חיל האוויר כנגן גיטרה ושם פגשתי המון מוזיקאים שהיו מאוד שונים ממני ומהמקום שממנו באתי. חבר'ה מתלמה ילין, אוהבי ג׳ז ופיוז'ן שהקשיבו לצ'יק קוריאה, מיילס דייויס ווירטואוזים אחרים. בתזמורת חיל האוויר למדתי המון על הרכבים גדולים כלי נשיפה ועיבודים לתזמורות בהמשך מצאתי את עצמי עושה בזה שימוש בעשייה המוזיקלית שלי.
במהלך השירות הצבאי הקלטנו גם את האלבום השני של נוער שוליים ״ציירי לך שפם״ שיצא ממש עם השחרור שלי. עובד אפרת שבדיוק חזר מבוסטון הפיק מוזיקלית וזו הייתה קפיצת מדרגה לכולנו. האלבום נמכר בעשרות אלפי עותקים והגיע למעמד של פלטינה כפולה תוך חודשיים. שיר הנושא של האלבום "ציירי לך שפם" נבחר כשיר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת תש"ן (1990) ו"נוער שוליים" נבחרה כלהקת השנה. החיים של כולנו השתנו מקצה לקצה ונכנסנו לרצף אינטנסיבי של פעילות והופעות. צילמו אותנו, כתבנו עלינו, רדפו אחרינו ברחוב ואנחנו מיהרנו להקליט אלבום חדש גם הוא בהפקת עובד אפרת.
ב-1991 הגיע לחנויות ״זה עושה לך את זה״, האלבום השלישי והאחרון של הלהקה. לא שיחזרנו את ההצלחה של האלבום השני. מערכת היחסים בתוך נוער שוליים היתה כבר מאוד עכורה והחלטנו להפסיק פעילות וללכת כל אחד לדרכו.
ההפקות המוזיקליות
בגיל 23 לאחר פירוק נוער שוליים הרגשתי שהדבר הטבעי ביותר בשבילי הוא להפוך למפיק מוזיקלי ולקחת חסות על אמנים. אורן ברזילי, אח של אלון ברזילי שלמד איתי בתיכון, היה תלמיד שלי לגיטרה והזמין אותי, המורה לשעבר, לראות את הלהקה החדשה שלו במקום קטנטן בשם ״העלייה השנייה״ בצפון תל אביב. הם קראו לעצמם בשם הארוך, "מופע הארנבות של דוקטור קספר", ונתנו הופעה מתובלת בהומור חד עם מוזיקה שלא מאפשרת להפסיק לזוז. הקליק בינינו היה מיידי ובשנתיים שאחרי נתתי את המיטב שבי להצלחת הלהקה עד שכל חברות התקליטים בישראל רדפו אחריהם. הפקתי ללהקה את שני האלבומים הראשונים.
את שרון חזיז פגשתי גם באותו מקום בצפון תל אביב. שם עבדה כמלצרית לאחר השחרור מהלהקה הצבאית. נוצר ביננו חיבור פורה הלחנתי והפקתי לה את אלבום הבכורה. מאיר גולדברג כתב את הטקסטים וניהל אומנותית. "קח אותי לשם״ יצא בהד ארצי והצליח מאוד.
כמפיק מוזיקלי צעיר הרגשתי צורך חזק להביא לעבודה את החזון שלי. הייתי מאוד קשוח ובטוח בעצמי ולא היססתי לגרש אנשים מהאולפן. בגיל מאוחר יותר כבר חיפשתי איפה הנשמה של האמן שעומד מולי נמצאת ולהתחבר אליה .
עוד בתקופת נוער שוליים רונן בן-טל הקים את אור כשדים, שם ניגנתי גיטרה לצד חטיבת הקצב של הקליק – ז׳אן ז׳אק גולדברג בתופים ועובד אפרת בבס. אור כשדים הופיעו אז במועדונים כמו פינגווין ורוקסן. את אלבום הבכורה ״אחד מול אחד" הקלטנו לייב בכדאי לשמור על הסאונד של ההרכב שהיה בנוי בעיקר על הופעות. האלבום הוקלט באולם של בית ציוני אמריקה בתקופת מלחמת המפרץ. מעט אחרי ב-1992 אור כשדים הפסיקה פעילות וחזרה לפעול ב-2009 ועדיין ממשיכה .
לא הרבה אחרי פירוק נוער שוליים אהוד בנאי הזמין אותי להצטרף להרכב הקבוע שלו. זה היה לקראת האלבום ״השלישי״ איתו ביליתי כ 12 שנים. שלושה אלבומי אולפן אלבום הופעה משולש ומאות במות.
קריירת הסולו
בשנים 1995-1994 התחלתי לכתוב שירים בהם הרגשתי שאני האדם היחידי שיכול וצריך לבצע אותם. הם היו תוצאה של תקופה מורכבת ומבולבלת עבורי.
בסוף 1997 יצא אלבום הבכורה שלי כסולן הנקרא בפשטות דודי לוי. אחרי שלוש שנים של עבודה בחדר חזרות עם רועי שקד בתופים ורונן ירקוני על הבס נכנסנו לאולפני העוגן ביחד עם אורי ברק והקלטנו את האלבום לייב. מאיר גולדברג שתרם בין היתר את הטקסטים של ״מלאך״ ו״כל הזמן שבעולם״ היה גם המנהל האמנותי של האלבום. אני הלחנתי, כתבתי חלק ניכר מהטקסטים והפקתי מוזיקלית. מאז הפכנו, מאיר ואני, לשותפים ליצירה. השירים ״כל הזמן שבעולם״ שבו התארח אהוד בנאי ו״ עזה החדשה״ צורפו לאלבום רגע לפני שיצא. על שני השירים עבדתי עם משה לוי כמפיק-שותף. השיר "כל הזמן שבעולם" זכה להצלחה יוצאת דופן והיה לשיר המושמע ביותר ברדיו הישראלי בין השנים 1997–2007.
ב-1998 השתתפתי באלבום ההופעה "חברים שרים קורין" שם ניגנתי בגיטרות וביצעתי את ״התעשייה האבירית״ (שחיבר מאיר גולדברג והלחינה קורין אלאל).
שנות ה-90 כמעט והסתיימו ואני שמהשחרור מצה"ל עבדתי ללא הפסקה כחבר נוער שוליים, כנגן גיטרה, כמפיק מוזיקלי וכאמן סולן, הרגשתי שלא הייתה לי את חווית הטיול-הגדול-אחרי-צבא, שכמעט שכל ישראלי עובר. החלום על מסע כזה ללא תאריך חזרה נדחק הצידה אבל המשיך לקנן בתוכי וכך בסוף 1999 נסעתי לארה"ב עם גיטרה ומזוודה וללא תכנית מדויקת.
המאה העשרים ואחת
את הלילה של באג 2000 ביליתי במסיבה בברוקלין ושם חגגתי גם את יום הולדתי ה-30. בניו יורק של תחילת המילניום פגשתי המון מוזיקאים יוצאי דופן, אנשים בעלי אנרגיה וחזון, אבל אחרי חצי שנה כבר גירדתי את הקירות מחוסר מעש. כשקיבלתי טלפון מישראל עם הצעה להרים מופע פתיחה לפסטיבל נקסט עם שירי חנוך לוין, נכנסתי לפרויקט חדש בעברית.
צללתי לתוך החומרים של חנוך לוין. גיליתי עולם עשיר שלא הכרתי, כתיבה מבריקה ומדויקת, עם אבחנות חדות של כותב גאון עם סכין מנתחים אינטלקטואלי, סכין שמפלחת את המציאות. עבדתי עם תמיר מוסקט (שחי באותה תקופה בניו יורק). לאחר כמה חודשי עבודה הגענו כצוות שלם לארץ לחזרות לקראת ההופעה החד-פעמית בתיאטרון גשר. כך נולד האלבום השני שלי, "פרויקט חנוך לוין", שיצא באן אם סי בדצמבר 2000.
לאחר צאת האלבום לא ידעתי לאן פני מועדות. האם אני ממשיך לנסות ולממש את אותו החלום האמריקאי (שחנוך לוין בדרכו המבריקה הצליח להגחיך אותו), או שעלי לחפש דרך אחרת. הייתי תקוע בסטודיו שלי כשלושה חודשים עד שהבנתי שאני ישראלי ושום דבר לא יוכל לשנות את זה ואם יום אחד אעשה משהו מעבר לים, עדיין מדינת ישראל היא הבית שלי ועברית היא השפה בה אני יוצר.
יצאתי לסיבוב הופעות קטן ואינטימי עם גידי רז, אליו הצטרפו אח״כ דן תורן ושרון מולדאבי. חלק מהשירים שביצעתי בהופעות האלה, "דוד אוהב אותך", "מושיקו" ו"סוזי", נכללו באלבום השלישי, ״החיים הם חלום״ שיצא בחברת התו השמיני הירושלמית ב-2004..
קצת לפני ״החיים הם חלום״ התחלתי לעבוד ביחד עם משה לוי על אלבום לגלי עטרי שיצא שנקרא "חבק אותי לאט״ ויצא ב-2003, כולל השיר ״מה שאת אוהבת ״ למילים של מאיר גולדברג ולחן של יצחק קלפטר. האלבום הוקלט ומוקסס ב״בננה המעופפת״. לאורך כל השנים ועד היום אני ממשיך להפיק מוזיקלית אומנים ויוצרים שאני מרגיש שאני יכול לתרום ליצירה שלהם.
ארבע שנים עברו ואת האלבום הרביעי שלי, "במקום לרוץ", הפיק מוזיקלית לואי להב. הוא יצא ב-2008 בחברת התו השמיני. העבודה עם לואי הייתה שונה ממה שהכרתי ודרשה ממני מחויבות עמוקה לעמדת הזמר והמגיש שמספר את הסיפור. ואני, שהרגשתי תמיד יותר כמו מוזיקאי ששר, הייתי צריך לצאת ולהתפתח.
לאחר האלבום ״במקום לרוץ״ הקמתי פרויקט חדש בשם "התזמורת הקטנה", עם אביב שטיין (בוזוקי אירי, פרקשן וקולות), שאול בסר (פסנתר, תוף בס וקולות) וענת נבו (צ'לו וקולות). הופעתי עם חברי התזמורת הקטנה ברחבי הארץ כשנתיים כשבסופם בשלושה ימי הקלטות בסטודיו שלי בנוכחות קהל של 50 איש, הקלטנו אלבום חי שיצא לאור ב-2012. התזמורת הקטנה הוא מהאלבומים האהובים עלי מכל מה שעשיתי.
משם המשכתי לעבוד על חומרים חדשים עם חברי דורון פלסקוב שב-2014 הפיק מוזיקלית אלבום חדש בשם ״שכונה של איש אחד״. באלבום נכללו השירים ״בית" (דואט נוסף עם אהוד בנאי 16 שנה אחרי ״כל הזמן שבעולם"), ״שיפקחו העיניים״ ו״שכונה של איש אחד״. אהובה עוזרי ז״ל, שאותה אירחתי בהופעות בכל הזדמנות, השתתפה בהקלטות וניגנה כמו שרק היא ידעה לנגן על הבולבול טראנג.
בעולם וגם בארץ החלה תקופת סינגלים וגם אני הקלטתי שירים חדשים. את "נברא מחדש" (2016) יצרתי עם שי להב איש הקספרים, ”לצדי" למילים שלי ולחן משותף עם אילן דמרי (2017) איש ״המדרגות״ (המכונה בפי: הזמיר).
השירים הבאים היו "איך זה" למילים שלי ביחד עם מאיר גולדברג ולחן שנוצר עם שי להב (2018), ״איך שהיא צחקה״ למילים שלי ושל מאיר גולדברג ללחן שלי (2019) ו״תרגיש בבית״ (עם נועם בתי הבכורה שהצטלמה לקליפ), גם הוא ללחן שלי ומילים שלי ושל מאיר גולדברג. שני האחרונים הוקלטו עם הרכב חדש ביחד עם עובד אפרת (שהפיק את אלבומי נוער שוליים), רועי שקד ונועם ספרבר. ב-2020 יצא גם השיר "אין שקט". מאיר גולדברג כתב את המילים ואני הלחנתי.
ב 2021 הוצאתי שני אלבומים שונים.
הראשון – אלבום הופעה שמתעד את פעילות ההרכב שלי בשנים 2018-2020.
השני – "הבדידים", אלבום שכולל קטעי מוזיקה שנאספו לאורך השנים ולא יצאו (ומכאן שמו: ״הבדידים״). מסולו גיטרה ארוך שהוקלט בהקלטות של אלבום הבכורה ועד ביצוע לשיר ״לא צריך שתדליקו לי נר״ של הקליק שהוקלט ולא ראה אור מעולם.
את האלבום ליוותה סדרת פודקסטים כשכל קטע מוזיקלי מלווה בפודקסט שמיוחד לשיר עצמו. בפרק ״לא צריך שתדליקו לי נר״ שוחחתי עם דני דותן ועובד אפרת (אנשי להקת הקליק) על להקתם והתקופה המיוחדת ההיא בישראל של תחילת שנות ה–80. בפרק על ״רקוויאם למוכרת הפרחים" שיר שהוקלט עבור גל״ץ במסגרת הפרוייקט ״עוד מעט נהפוך לשיר״ שוחחתי עם איה אליה, אחותו של איתמר אליה שכתב את הטקסט ונפל באסון השייטת ב-1998.
ב-2021 הוצאתי שיר חדש בשם "עולם דפוק“,הטקסט נכתב ביחד עם אלעד שודלר ללחן שלי בעקבות משבר שהשפיע על כל המשפחה. השיר קרוב ללבי ואני משתדל לבצע אותו בכל הופעה.
ב 2022 יצא ״הלהקה הקטנה מחולון", שנכתב גם הוא ביחד עם אלעד שודלר ללחן שלי ועוסק בתקופת ״נוער שוליים", כפי שהיא נתפסת אצלי היום, בגילי, ממרחק הזמן שחלף. כשניגשתי ליצירת הקליפ פתחתי לראשונה ארגזים ששכבו אצלי מ-1990 ומצאתי קלטות וידיאו עם תיעוד נדיר שליוו את האלבום המצליח ההוא, "ציירי לך שפם". אסתר אליקים ערכה מהחומרים קליפ נהדר. העבודה על השיר, ובעיקר לאחר ששלחתי את הקליפ לאישור החברים מנוער שוליים, עוררו רצון ותשוקה להיפגש שוב ולנגן יחד. חוץ ממיקיאגי כולם רצו לבוא. וכך בהשקת "הלהקה הקטנה מחולון" התאחדה נוער שוליים, עם מיכאל בן-דוד כסולן במקום מיקיאגי.
בתקופה זו יצאתי לסיבוב משותף עם דן תורן שניגן אקוסטית ומפוחית ואני עם חשמלית. השיר שלנו, ״בתוך הניגון הזה״, נוצר והוקלט ביום אחד ונפתח במילים: ״שנינו יחד על אותה במה״. יום היצירה וההפקה של השיר תועד בסרט דוקומנטרי קצר שערכה אסתר אליקים.
בסוף 2023 יצא השיר "חצי ירח" שכתבתי והלחנתי לבת הזוג שלי, שיר ענבי. השיר מעלה על נס את כל המעלות והמידות הטובות שהביאה לחיי. את ״אנחנו נחזיר את השמש״ שיצא בתחילת 2024 כתבתי לאחר השבת השחורה של השבעה באוקטובר, השיר הולחן ביחד עם אופק יקותיאל ומשה בן-אברהם.
ברמה האישית
ב 2008 התחתנתי עם אור בראון נפגשנו בנווה צדק שם גרתי. הכרנו כשנה לפני שהחלטנו להתחתן ומהר מאוד גילינו שאנחנו לא ממש מסתדרים ונפרדנו בסערה. נולדו לנו שני ילדים מדהימים נועם ב-2008 ודניאל ב-2010.
השנים הראשונות לאחר הגירושים היו מאוד לא פשוטות ושנינו עבדנו מאוד קשה בשביל לדלג מעל אינסוף המהמורות כדי להגיע למצב שבו אנחנו היום, מגדלים את האהובים שלנו בהרצליה שם אנחנו גרים אחד ליד השני ומנהלים הורות משותפת ומכבדת. בשנת 2012 הכרתי את שיר ענבי ויש לנו שני ילדים משותפים: בארי שנולד ב 2016 ואייליה שנולדה ב 2021. כולנו גרים היום בהרצליה.
הבננה המעופפת
מסוף שנות התשעים אני עובד בחלל עצמאי לו אני קןרא "הבננה המעופפת". שם אני כותב, מקליט, מפיק לאחרים, מנהל פגישות, עושה חזרות ולפעמים גם מצלם קליפים. בורכתי במקום מרשים עם אווירה יוצאת דופן, ועם הזמן גם אספתי ציוד הקלטה מכובד ביותר. לפני כמה שנים הכנסתי צמד שותפים לאולפן: משה בן אברהם ואופק יקותיאלי, שניהם אנשים מוכשרים שמפיקים וכותבים מוזיקה יפה לאמנים בעיקר מהז'אנר הים תיכוני, ולפעמים אנחנו גם משתפים פעולה יחד, כמו בשיר "חצי ירח" ו"אנחנו נחזיר את השמש״.